כולנו התרגשנו לראות מונה רוזנבלום משתחרר בבלון לביא בו שהה בשל הקורונה.

כולנו גם צפינו בכאב ובדמעות בתמונות המזעזעות מההלוויות של יהודים כשרים שנפטרו ברחבי העולם הגזירה הנוראה הזאת.

המוזיקאי צביקה רוזנטל מספר שאת עיניו תפסו שתי תמונות שהקשו עליו להירדם, אחת של נערה שנפרדת מאביה ורוכנת על ארונו והשניה של שני ילדים קטנים אולי בגיל חמש שבוכים מעל הקבר הפתוח של אביהם.

"אנחנו לא מבינים כלום בחשבונות שמים" – אומר רוזנטל – "ומה שנותר לנו זה לזעוק לאבא ולמלא את גביע הדמעות היושב לרגליו של כסא הכבוד".

בחצי הלילה ובשיתוף עם בנו הבכור מיכאל הוא התיישב להקליט את השיר הזה אותו מבצע במקור מרדכי בן דוד ובחידושו לגרסה בעברית של משה מונה רוזנבלום, לצד שינוי של כמה ממילות השיר כדי להתאים אותם למצב העכשוי.

האזינו:

המילים:
יש גביע זהב מיוחד במינו
מבריאת העולם הוא עומד על כנו
הוא עומד לרגליו של כיסא הכבוד
מתמלא הוא לאט, מתמלא עוד ועוד

לא שיכר בו נמצא, ולא דבש וחלב
רק דמעות הבורא, הזולגות מעיניו
טהורות וזכות עגולות כפנינים
ניגרות מעיני קל מלא רחמים

הוא בוכה עם עמו הזועק בכאבים
על צרת היחיד וצרת הרבים
על נערה שבוכה על אביה שנפטר
על עולל אך שנים שמחפש את אבא לשווא

על כל עין בוכיה של בניו יקיריו
דמעה אז תרד לגביע מעיניו
מה עומקה של הכוס, עד כמה התמלאה
לא ידע איש הרז הגדול המופלא

יום יבוא והכוס תתמלא עד תומה
ותיגדש אז סאת ייסורינו עימה
בו ביום נתבשר בבשורת הגואל
יום ששון ושמחה לכל עם ישראל

אך ודאי הגביע יעבור על גדותיו
אם נצעק מן הלב, אם נזעק לפניו
אב אדיר, קל כביר, העושה נפלאות
די לכוס היגון, זמן לכוס ישועות!